טיקוטין (טיקוצ'ין) היא עיירה קטנה ועתיקה במחוז ביאליסטוק. בעיר חיה מאז המאה ה- 14 קהילה יהודית, שנודעה בזכות בית הכנסת הגדול והמפואר שלה. במחצית המאה ה-19 הקים בה יעקב לוי לב, אומן אריגה בעל שם, מפעל טליתות קטן: "טיקטינר טלית'ים" (טליתות טיקוטין). יעקב לב נפטר בגיל צעיר, והמפעל עבר לידי בתו ובעלה, ר' אביגדור שולמן.

אחד מעובדי המפעל היה יצחק-צבי סביצ'קובסקי, ובשנת 1891 הצטרף אליו כשוליה בנו הבכור יעקב-קופל. בשנת 1898 נפטר גם רבי שולמן בדמי ימיו ומשפחת סביצ'קובסקי התפצלה: האב יצחק-צבי היגר לאמריקה, ובהמשך הצטרפו אליו אשתו וילדיו הצעירים. יעקב-קופל, שהיה כבר נשוי לפרומה, בתו של ר' ישראל סמורלא מבאבין, החליט להישאר בטיקוטין ולרכוש את המפעל. בניהולו של יעקב-קופל, "קופל דער טליתניק", שיגשג המפעל ושמו נודע בכל רחבי העולם היהודי. טליתות טיקוטין הצטיינו בטיבן וביופיין, ויוצאו למדינות אירופה, לאמריקה ואף לקהילות צפון אפריקה ותימן.

יעקב-קופל היה מנהיג ואיש ציבור, פעיל בוועד הקהילה וידוע בעזרה לזולת. כחבר "המזרחי" נלהב, הוא ואשתו חינכו את ששת ילדיהם ברוח אהבת התורה וחיבת ציון והקנו להם גם השכלה כללית רחבה. בעידודם עלה ארצה בשנת 1924 בנם הבכור דוד, ובהמשך הצטרפו אליו אחיו חיים ויהודה. דוד, שעברת בארץ את שם משפחתו ל"אבנר", פתח חנות למוצרי קודש בירושלים. באותם ימים ניתן היה למצוא בארץ רק "טלית טורקי" מצמר גס, באיכות שנפלה בהרבה מאלה שיוצרו בפולין,דוד זיהה כי יש ביקוש לטליתות איכותיות.לשם כך הוא פנה אל רבי מנדל פרידמן, סוחר ידוע של תשמישי קדושה ואתרוגים, אשר עודד אותו להקים מפעל לאריגת טליתות ואף הילווה לו 100 לירות לפתיחת העסק.

דוד אבנר הזמין מאביו ציוד וחומרי גלם, ובשנת 1927 פתח בית מלאכה לטליתות בחצר ביתו ברחוב וולפסון פינת הרצל בתל אביב. כעת חסר לעסק רק שם עברי. לשם כך פנה דוד אבנר לבר סמכא - חיים נחמן ביאליק. המשורר הציע את השם "טלית-נוי", אך דוד ביקש שהשם יכלול בתוכו את שם ה'. ביאליק הציע את השם טליתני'ה,וכך נרשם העסק אצל הממונה על רישום העסקים מטעם ממשלת המנדט.

הצעד הראשון היה קבלת הכשר מטעם הרבנות. בתעודה, שעליה חתומים הרבנים הראשיים למחוז יפו ותל אביב, הרב שלמה הכהן אהרונסון והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, נכתב: "ראוי מאד שכל אחב"י [אחינו בני ישראל] יבכרו את תעשיית ארץ-ישראלית זו ולהתעטף בטלית שכולה נעבדת בקודש בא"י ע"י אחינו המתאמצים להחיותה בעמל כפיהם ולתת להם מחיה בכבוד".

עם התרחבות הפעילות עבר המפעל בשנת 1932 לרחוב השוק, אך הייצור נעשה עדיין בשיטות המסורתיות שהובאו מפולין, עם נולי עץ שהתאימו לאריגת צמר בלבד. כדי לאפשר אריגת דוגמאות, יובאו בשנת 1933 שני נולי ז'אקארד בעלי צילינדר מתחלף שטרם נראו בארץ. הרכבת והפעלת הנולים החדשים התגלתה כאתגר טכנולוגי, ורק לאחר חיפושים נמצא הפתרון אצל יצרנית עניבות משי מגרמניה ששלחה לארץ טכנאים שיסייעו בביצוע המשימה.

מפעל הטליתות בטיקוטין המשיך לייצר טליתות איכותיות ולשווקן ברחבי העולם. יעקב-קופל, אשתו פרומה והבנות שרה ורחל התגוררו בבית המשפחה המרווח, והבת דבורה נישאה ליונה בראנסקי וילדה שני ילדים. עם פלישת הגרמנים לפולין קדרו השמיים גם על טיקוטין, שבה התגוררו ערב המלחמה כ-2,500 יהודים. עם הכיבוש נבזזו בתי היהודים בידי הצבא הגרמני, אך הם זכו בשקט זמני לאחר שהעיירה נמסרה לידי בריה"מ במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב-1941 נכבשה טיקוטין מחדש בידי הגרמנים, אשר מיהרו לבצע את זממם. ב-25 וב-26 באוגוסט נלקחו יהודי העיר אל יער לופוחובה הסמוך, שם נחפרו מראש בורות ענק, ונורו למוות במכונות ירייה. כל משפחת סביצ'קובסקי נרצחה ביער, למעט אבי המשפחה שהיה מחוץ לעיר, אך לאחר מספר חודשים נרצח גם הוא.

טליתות טיקוטין רבות נותרו כעדות אילמת במוזיאון מחנה ההשמדה אושוויץ, שבו מוצגים פריטים שונים שנלקחו על ידי הגרמנים מהקורבנות. טלית אופיינית מוצגת גם בבית הכנסת הגדול של טיקוטין, ששרד בדרך פלא את השואה ומהווה היום אבן שואבת למבקרים מהארץ ומהעולם, וזיכרון נדיר לעולם שבו חיו יהודי פולין במשך מאות שנים.

היקף הייצור, שעמד על אלפים בודדים של טליתות בשנה, זינק עם קום המדינה וגלי העלייה. בשנת 1951 עבר המפעל למבנה חדש ברחוב בר יוחאי בגבעת הרצל, שבו הוא התפרש על קומה שלמה והעסיק 45 עובדים ו-14 נולים. החברה הרחיבה את מגוון הדגמים והגבירה את הייצוא לשוקי העולם ובעיקר לארה"ב. יגאל, בנו של דוד אבנר, השתחרר בשנת 1950 מצה"ל והחל לעבוד במפעל, כדור רביעי ליצרני טליתות. בשנת 1979, לאחר פטירתו של דוד, עבר ניהול המפעל לידי יגאל. במהלך השנים השתלבו במפעל בני הדור החמישי, אשר מנהלים אותו היום יחד עם אביהם שעודנו מעורב בניהול השוטף.

בשנת 1988 הביאה טליתני'ה לישראל את הנולים הממוחשבים הראשונים בארץ, שאיפשרו להגדיל את מגוון הדוגמאות, להגיב במהירות לצרכי השוק ולייצר דגמים חדשים בהתאם לדרישות מיוחדות של הלקוחות. שדרוג נוסף נרשם בשנת 1994 עם הבאת נולי הז'אקארד הממוחשבים הראשונים בישראל, במטרה לענות על הביקוש הגובר לדוגמאות חדשות ומגוונות תוך שיפור מתמיד בטיב התוצרת ובזמני האספקה.

בשנת 2000-תשס"א, ייצרה טליתני'ה 450 טליתות לבנות שחוברו יחד ליצירת הטלית הגדולה ביותר בעולם. טלית הענק הוצבה ברחבת הכותל לרגל אירוע התרמה חגיגי ביוזמת עמותת ABSI Keren Or הפועלת לרווחת חיילי צה"ל, במעמד הרבנים הראשיים הרב עובדיה יוסף שליט"א והרב ישראל מאיר לאו שליט"א, ראש העיר ירושלים ומכובדים רבים נוספים.

בשנת 2003 נחנך בא"ת סגולה שליד פתח תקווה המפעל החדש של טליתני'ה, המשתרע על כ-3,500 מ"ר ומעסיק כמאה עובדים. זהו מפעל הטליתות הגדול והמתקדם ביותר בארץ ובכל העולם, והיחיד שבו מתבצע כל תהליך הייצור, החל משלב האריגה ועד למוצר המוגמר, תחת בקרת איכות רציפה וקפדנית ושמירה מחמירה על כשרות. בזכות השילוב של איכות גבוהה, כשרות מחמירה ומחירים נוחים, טליתני'ה היא הספקית העיקרית לצה"ל, לחברה קדישא ולגופים המובילים במשק.

2026- העתקת הייצור למפעל בהודו כאשר כל שלבי הסיום נעשים בארץ

וזאת כדי לשמר את איכות המוצר תוך שמירה על מחיר שווה לכל נפש

ומבלי התפשרות על דרישות הכשרות המחמירות