אומנות האריגה הומצאה ככל הנראה במצרים העתיקה, וגם אבותינו הכירו אותה היטב כפי שעולה מאזכוריה במקרא. במשך דורות רבים נותרו טכניקת האריגה ומבנה הנול הבסיסי ללא שינוי ניכר, והאריגה התבצעה בבית או בבתי מלאכה קטנים. כך נארגו גם הטליתות בקהילות ישראל ברחבי העולם, שכל אחת מהן פיתחה סגנון משלה, שהתבטאו בעיקר בפסי הרוחב ששולבו בחוטי הערב.
כל זה השתנה בסוף המאה ה-18 עם המצאת הנול המכאני. החידוש חולל מהפכה בייצור הטקסטיל ובישר את המהפכה התעשייתית. בתחילת המאה ה-19 הציג הצרפתי ג'וזף מארי ז'אקארד המצאה מהפכנית נוספת: נול מכאני שאיפשר אריגה אוטומטית של דוגמאות מורכבות באמצעות כרטיסים מנוקבים, המצאה שלימים תעמוד בבסיס המחשבים הראשונים.
אריגה לא נמנתה על המקצועות שבהם עסקו היהודים במזרח אירופה, למעט אריגת טליתות המחייבת מעורבות של בעל מלאכה יהודי להבטחת כשרות הטלית. עם זאת, יהודים התמחו בסחר בצמר ובטקסטיל וכן בבנקאות, וכך יכלו לממן את רכישת הנולים החדשים ולהקים מפעלי טקסטיל. עד מהרה התפתחה בפולין תעשיית טקסטיל משגשגת שרובה בידיים יהודיות, שהתרכזה בעיקר סביב לודז' וביאליסטוק.
נווט בציר הזמן:
טיקוטין (טיקוצ'ין) היא עיירה קטנה ועתיקה במחוז ביאליסטוק. בעיר חיה מאז המאה ה- 14 קהילה יהודית, שנודעה בזכות בית הכנסת הגדול והמפואר שלה. במחצית המאה ה-19 הקים בה יעקב לוי לב, אומן אריגה בעל שם, מפעל טליתות קטן: "טיקטינר טלית'ים" (טליתות טיקוטין). יעקב לב נפטר בגיל צעיר, והמפעל עבר לידי בתו ובעלה, ר' אביגדור שולמן.
אחד מעובדי המפעל היה יצחק-צבי סביצ'קובסקי, ובשנת 1891 הצטרף אליו כשוליה בנו הבכור יעקב-קופל. בשנת 1898 נפטר גם רבי שולמן בדמי ימיו ומשפחת סביצ'קובסקי התפצלה: האב יצחק-צבי היגר לאמריקה, ובהמשך הצטרפו אליו אשתו וילדיו הצעירים. יעקב-קופל, שהיה כבר נשוי לפרומה, בתו של ר' ישראל סמורלא מבאבין, החליט להישאר בטיקוטין ולרכוש את המפעל. בניהולו של יעקב-קופל, "קופל דער טליתניק", שיגשג המפעל ושמו נודע בכל רחבי העולם היהודי. טליתות טיקוטין הצטיינו בטיבן וביופיין, ויוצאו למדינות אירופה, לאמריקה ואף לקהילות צפון אפריקה ותימן.
טלית מיצורו של ר' יעקב קופל סביצ'קובסקי משנת 1930 מוצגת בבית הכנסת ב טיקוטין, פולין 
דוד אבנר הזמין מאביו ציוד וחומרי גלם, ובשנת 1927 פתח בית מלאכה לטליתות בחצר ביתו ברחוב וולפסון פינת הרצל בתל אביב. כעת חסר לעסק רק שם עברי. לשם כך פנה דוד אבנר לבר סמכא - חיים נחמן ביאליק. המשורר הציע את השם "טלית-נוי", אך דוד ביקש שהשם יכלול בתוכו את שם ה'. ביאליק הציע את השם טליתני'ה,וכך נרשם העסק אצל הממונה על רישום העסקים מטעם ממשלת המנדט.
הצעד הראשון היה קבלת הכשר מטעם הרבנות. בתעודה, שעליה חתומים הרבנים הראשיים למחוז יפו ותל אביב, הרב שלמה הכהן אהרונסון והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, נכתב: "ראוי מאד שכל אחב"י [אחינו בני ישראל] יבכרו את תעשיית ארץ-ישראלית זו ולהתעטף בטלית שכולה נעבדת בקודש בא"י ע"י אחינו המתאמצים להחיותה בעמל כפיהם ולתת להם מחיה בכבוד". מתוך כבוד למורשתם של רבנים נכבדים אלה, ולערכי טליתני'ה הדוגלים בייצור כחול-לבן, ממשיכה החברה לייצר את הטליתות שלה אך ורק בארץ ישראל.
עם התרחבות הפעילות עבר המפעל בשנת 1932 לרחוב השוק, אך הייצור נעשה עדיין בשיטות המסורתיות שהובאו מפולין, עם נולי עץ שהתאימו לאריגת צמר בלבד. כדי לאפשר אריגת דוגמאות, יובאו בשנת 1933 שני נולי ז'אקארד בעלי צילינדר מתחלף שטרם נראו בארץ. הרכבת והפעלת הנולים החדשים התגלתה כאתגר טכנולוגי, ורק לאחר חיפושים נמצא הפתרון אצל יצרנית עניבות משי מגרמניה ששלחה לארץ טכנאים שיסייעו בביצוע המשימה.
מפעל הטליתות בטיקוטין המשיך לייצר טליתות איכותיות ולשווקן ברחבי העולם. יעקב-קופל, אשתו פרומה והבנות שרה ורחל התגוררו בבית המשפחה המרווח, והבת דבורה נישאה ליונה בראנסקי וילדה שני ילדים. עם פלישת הגרמנים לפולין קדרו השמיים גם על טיקוטין, שבה התגוררו ערב המלחמה כ-2,500 יהודים. עם הכיבוש נבזזו בתי היהודים בידי הצבא הגרמני, אך הם זכו בשקט זמני לאחר שהעיירה נמסרה לידי בריה"מ במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב-1941 נכבשה טיקוטין מחדש בידי הגרמנים, אשר מיהרו לבצע את זממם. ב-25 וב-26 באוגוסט נלקחו יהודי העיר אל יער לופוחובה הסמוך, שם נחפרו מראש בורות ענק, ונורו למוות במכונות ירייה. כל משפחת סביצ'קובסקי נרצחה ביער, למעט אבי המשפחה שהיה מחוץ לעיר, אך לאחר מספר חודשים נרצח גם הוא.
בית הכנסת בטיקטין
טליתות טיקוטין רבות נותרו כעדות אילמת במוזיאון מחנה ההשמדה אושוויץ, שבו מוצגים פריטים שונים שנלקחו על ידי הגרמנים מהקורבנות. טלית אופיינית מוצגת גם בבית הכנסת הגדול של טיקוטין, ששרד בדרך פלא את השואה ומהווה היום אבן שואבת למבקרים מהארץ ומהעולם, וזיכרון נדיר לעולם שבו חיו יהודי פולין במשך מאות שנים.
טליתות מייצור טיקטינר טליתים (טליתניה) מוצגות במחנה ההשמדה אושוויץ
בשנת 1988 הביאה טליתני'ה לישראל את הנולים הממוחשבים הראשונים בארץ, שאיפשרו להגדיל את מגוון הדוגמאות, להגיב במהירות לצרכי השוק ולייצר דגמים חדשים בהתאם לדרישות מיוחדות של הלקוחות. שדרוג נוסף נרשם בשנת 1994 עם הבאת נולי הז'אקארד הממוחשבים הראשונים בישראל, במטרה לענות על הביקוש הגובר לדוגמאות חדשות ומגוונות תוך שיפור מתמיד בטיב התוצרת ובזמני האספקה.
בשנת 2000-תשס"א, ייצרה טליתני'ה 450 טליתות לבנות שחוברו יחד ליצירת הטלית הגדולה ביותר בעולם. טלית הענק הוצבה ברחבת הכותל לרגל אירוע התרמה חגיגי ביוזמת עמותת ABSI Keren Or הפועלת לרווחת חיילי צה"ל, במעמד הרבנים הראשיים הרב עובדיה יוסף שליט"א והרב ישראל מאיר לאו שליט"א, ראש העיר ירושלים ומכובדים רבים נוספים.
בשנת 2003 נחנך בא"ת סגולה שליד פתח תקווה המפעל החדש של טליתני'ה, המשתרע על כ-3,500 מ"ר ומעסיק כמאה עובדים. זהו מפעל הטליתות הגדול והמתקדם ביותר בארץ ובכל העולם, והיחיד שבו מתבצע כל תהליך הייצור, החל משלב האריגה ועד למוצר המוגמר, תחת בקרת איכות רציפה וקפדנית ושמירה מחמירה על כשרות. בזכות השילוב של איכות גבוהה, כשרות מחמירה ומחירים נוחים, טליתני'ה היא הספקית העיקרית לצה"ל, לחברה קדישא ולגופים המובילים במשק.
